אתחיל בזה שאומר שמסלול הלימודים שלי לא היה קונבנציונלי ומתאר כיצד מישהו בגיל 28 יכול להתחיל ולסיים את התואר כנגד כל הסיכויים (לאחר 8 שנים). תוך כדי התואר הספקתי להתחתן, להביא ילד לעולם, לעבור זמנית לחודשיים לסין ולהגר להולנד. אם אתם נמצאים בשלב של החיים שלכם ושוקלים האם להתחיל תואר במדמ”ח או בניהול ומדמ”ח, יהיה הרבה דברים בפוסט הזה שתוכלו להתחבר אליהם.
מי צריך בכלל תואר?
ב-2005 התחלתי בחברת הייטק בתור מישהו שתפקידו היה לשחק משחקי מחשב, לקחתי את המשרה כי ראיתי את הפוטנציאל שיש לי להתקדם בחברה ובאמת התקדמתי תוך מספר חודשים בודדים להיות מעצב באותה חברה. משם צץ הצורך במתכנת HTML,JAVASCRIPT וACTIONSCRIPT. הרמתי את הכפפה והוכחתי את עצמי שוב ושוב.
לאחר מכן רציתי להמשיך לאתגר את עצמי, לקחתי קורס ג’אווה באינטרביט של 3 חודשים – החברה שעבדתי בה החליטה לנצל את ההזדמנות ולקדם אותי לתפקיד פיתוח בג’אווה.
לאחר שעבדתי כבר בערך 6 שנים בהייטק – היה לי כבר מספיק ניסיון כדי להתקבל למרבית משרות הפיתוח בישראל ללא תואר. יתרה מזאת, לא האמנתי שתואר יוכל ללמד אותי את מה שצריך כדי לעבוד באמת בשטח, תמיד הסתמכתי על היכולות האוטו-דידקטיות שלי, אבל מה שכן – עוד מגיל צעיר רציתי להגר לחו”ל וידעתי שלהתקבל למשרה בחו”ל ללא תואר יהיה קשה עד בלתי אפשרי.
ב-2011 סמסטר א’ התחלתי ללמוד את התואר בניהול ומדמ”ח, הייתי עם מוטיבציה בריצפה – בשאיפה לעשות את המינימום האפשרי בכדי לסיים את התואר שכן ידעתי שלהפיק ממנו משהו חוץ מתעודה אני לא יפיק.
בתור אדם שמאוד חשוב לו להיות כנה, להוסיף את השורה הזאת בקו”ח של תואר מבלי שתהיה נכונה זאת לא הייתה אופציה בשבילי.
התחלת התואר
האסטרטגיה הייתה לעשות את כל קורסי מדעי המחשב קודם ולדחות את לימודי התשתית עם קורסי המתמטיקה הנוראיים שבד”כ נכשלים בהן, כדי שלא ארצה לפרוש מהתואר בשנה הראשונה ולבסוף לעשות את שארית התואר בניהול כי הקורסים יחסית יותר קלים.
בעוד שאני עובד במשרה מלאה לקחתי בפתוחה את קורס ג’אווה מתחילים, ועם ניסיון רחב בג’אווה הייתי בטוח שהקורס יעבור בקלות. בממנ”ים הוצאתי מאיות,בבחינות תרגול הוצאתי 90+ ואז בבחינה החליטו להפציץ בכמות מטורפת של שאלות והציגו אותן בתור תת-סעיף מקום שאלה שלמה, עברתי את הבחינה עם ציון מבאס. זאת הייתה ההכרות הראשונה שלי עם קורסים מסננים בפתוחה.
סמסטר הבא לקחתי 2 קורסים -מבוא לסטטיסטיקה ומיקרוכלכלה. ללכת ל-2 קורסים ביחד היה מאוד קשה, לא רק בגלל ניהול הזמן אלא גם בגלל שהמרצה למיקרוכלכלה היה אחד המרצים הנוראים בהיסטוריית האנושות (לא מגזים). דחיתי את הקורס במיקרוכלכלה והתמקדתי בסטטיסטיקה. לאחר שהתייעצתי עם המרצה הנפלאה בסטטיסטיקה (נעמה ורמן) שעושה מעל ומעבר למען הסטודנטים, הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להמשיך את התואר. למרות זאת ניגשתי לבחינה בקורס סטטיסטיקה והוצאתי ציון ממש טוב.
קונפליקט התואר-חיים פרטים-עבודה
סמסטר הבא נולד לי הילד, ולא לקחתי שום קורס – והנה ככה הלכו להם לאיבוד 3 חודשים מהתואר. החלטתי בכל זאת להמשיך והתחלתי לקחת 2 קורסים כל סמסטר.
במבני נתונים גיליתי את הזוועות של תלות הציון באופי הרכז, למרות שעניתי נכונה על כל השאלות, היו לי 2 פספוסים קטנים ברמה של < במקום <= וככה הוצאתי 60, כי אין חשיבות לזה שאורך פתרון שאלה בודדת הוא חצי שעה, זהו סה”כ עוד מנגנון סינון. באותו סמסטר נבחנו בערך 130 איש, רק אני ועוד 31 איש עברנו את הקורס בשני המועדים הראשונים. אחד הסטודנטים פירסם את התפלגות הציונים של מועד ב’ של הקורס – לא יודע כמה ניגשו אבל רק 5 עברו מתוכם.
לאחר מכן התחלתי לעבוד ב-HP Software Israel. עם קצב עבודה שפוי טיפה יותר מאשר חברת הייטק ישראלית רגילה וזה שהכרתי סטודנטיות נוספות ללמוד איתן את הקורסים, הצלחתי לעמוד יפה מאוד ב-2 קורסים בסמסטר ואפילו לשלב כל מיני פטורים באנגלית ויישומיי המחשב על הדרך. כשעשיתי 2 קורסים במדמ”ח בסמסטר קיץ, גיליתי שהבחינות נפלו באותו היום ולא יכולתי לגשת לשניהם, התבאסתי ועשיתי את הבחינה של אחד הקורסים כחודשיים לאחר סיום הקורס בסמסטר העוקב – ככה למדתי שצריך לבדוק לסמסטרי קיץ מראש את תאריכי הבחינות.
כשלמדתי עם רון וליכמן (המרצה של קורס עקרונות פיתוח מערכות מידע) ורונית ינאי (המרצה המדהימה במיקרוכלכלה), למדתי שציון הקורס וקצב התואר מושפע מאוד גם מבחירות המרצה שלך (אם הייתי מברר מראש ולוקח את רונית ינאי בהתחלת התואר לא הייתי מאבד חצי סמסטר לחינם עם המרצה הנוראי שהיה בעבר).
לאט לאט התחלתי לצבור קצב טוב, המוטיבציה הייתה במצב טוב ואז הגיע רילוקשיין של חודשיים מהעבודה לסין (עם האישה והילד). החודשיים נחתו בדיוק בסוף סמסטר ותחילת סמסטר וככה איבדתי 2 סמסטרים נוספים.
למרות שיכלתי לעשות את הבחינה בחו”ל ולנסות ללמוד דרך אופק – כשאתה גר באופן זמני במדינה אחרת אתה לא רק רוצה לנצל את ההזדמנות לטייל בסופ”שים, אלא אתה גם חייב להשקיע כל רגע פנוי במשפחה שלך כי היא נמצאת לבדה בארץ זרה במיוחד במדינה לא דוברת אנגלית כמו סין.
למדתי שלחזור ללימודים אחרי 2 סמסטרים של מנוחה זה מאוד קשה, בפרט לקורסי התשתית המתמטיים.
להמשיך את הלימודים בחו”ל
בדיוק באותו זמן התקבלתי לעבודה ב-Booking.com והיגרתי עם האישה והילד לאמסטרדם, הולנד.
אחרי שנכשלתי במועד ב’ בנושאים במ”מ, ושגם ככה הגשמתי את היעד שלי שבגללו התחלתי את התואר, המוטיבציה צנחה פלאים ומצאתי את עצמי שוב שוקל לפרוש מהתואר. בעזרת דירבונים ותמיכה מהמשפחה החלטתי שאסיים את השנתיים הנותרות בתואר והמשכתי קדימה.
אחד השיקולים של להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה היה שאוכל להמשיך את התואר מכל מקום בעולם, ובאמת זה התגשם ואת כל הקורסים הנותרים (חצי מהתואר בערך) עשיתי באופק ונבחנתי בשגרירות ישראל בהולנד.
האתגרים של להיבחן בחו”ל הם:
– אין לכם סטודנטים חברים שאתם יכולים להיפגש איתם, הכל מתנהל דרך קבוצות פייסבוק וזה ממש לא אותו הדבר. הציון של הבחינה מגיע הרבה יותר מאוחר מהרגיל כי הוא נשלח מחו”ל, אז צריך לנחש אם עברתם או לא ולהתכונן “על עיוור” במידה ואתם חושבים שנכשלתם.
– אתם תלויים לחלוטין באופק, אם אין אופק או שהאופק היחיד הוא לא טוב – אין לכם אפשרות להחליף מרצה.
היתרון של להיבחן בחו”ל הוא:
– הבחינה נעשית בשגרירות ישראל ולכן אתם נבחנים בחדר ישיבות קטן עם מעט סטודנטים (או לבד) ושקט מאוד.
נו – אז לעשות תואר או לא?
בשבילי התואר היה תמיד אמצעי ולא מטרה, הידע הרלוונטי לעבודה בפיתוח תוכנה שצברתי ממנו הוא סביר להניח פחות מ-3% בעיקר בגלל הניסיון ואלו היו דברים שגם ככה הייתי נתקל בהם במהלך העבודה ולומד אותם. דווקא בניהול היו כמה דברים מעניינים שלמדתי, חלקם רלוונטיים לעבודה אבל הרוב נכנס לקטגוריית “ברור מאליו” (לפחות בשבילי).
אם אתם אוהבים ללמוד תחומים שונים שלא בהכרח רלוונטים\פונקציונלים למשהו בחיים ורק רוצים להרחיב את הידע, אז התואר הזה הוא בהחלט מה שהם מחפשים.
הייתי צריך להקריב הרבה זמן יקר עם המשפחה בשביל התואר הזה – ככה שאם אתם נשואים עם ילדים אז תכינו את עצמכם מנטלית לכך שאתם תבלו את מרבית סופי השבוע שלכם עושים ממ”נים, לומדים לבחינות בזמן שהבן\בת זוג שלכם מבלה עם הילדים.
בסיכומו של עניין את ההחלטה האם לעשות תואר או לא אני לא יכול לעשות במקומכם אבל אני מקווה שקיבלתם קצת רקע לגבי מה עומד לפניכם, ואיך שלמרות שהמוטיבציה ללמוד בריצפה, יש משפחה ולא מעט אתגרים בדרך, את לימודי התואר בפתוחה אפשר לסיים ואפילו בממוצע 80.
דברים כללים שלמדתי על התואר:
כמו הרבה דברים בחיים המוטיבציה בתואר הייתה עקומת פעמון:
I – המוטיבציה נמוכה, רוב האנשים פורשים בקורס הראשון או מתישהו בשנה הראשונה (15% מהתואר הראשונים).
III + II – המוטיבציה בשיאה, הכרתם חברים ללימודים, אתם מתקתקים קורסים אבל התואר מתחיל לאבד פה ושם סמסטרים בגלל אירועים בחיים שלכם (70% מהתואר עם הפוטנציאל הכי טוב להימרח).
IV – המוטיבציה נמוכה – בניגוד למצופה לקראת סוף התואר אתם מרגישים שחוקים, במיוחד שכבר צברתם כל כך הרבה שנות ניסיון בשוק וכל סמסטר הרצון שלכם לסיים את התואר יורד. ישנם סטודנטים שלא מסיימים את התואר בגלל איזה 4-5 קורסים אחרונים ואחרים סתם בגלל שלא הגישו את עבודת הסמינריון\מעבדה האחרונה
(אלו 15% מהתואר שנחשבים הקשים ביותר).
עד כמה באמת הציון תלוי ביכולת האישית שלכם?
לדעתי ישנה יותר מדרך אחת להשיג 100 מאחר וישנם הרבה גורמים מעבר ליכולת האישית שלכם שמשפיעים על הציון. אם לדוגמה אתם מוכשרים בטירוף אבל אין לכם זמן בכלל ללמוד, גם אם הבחינה הייתה קלה אתם כנראה תיכשלו, לעומת זאת אם אתם מוכשרים בטירוף ואתם לא צריכים לעבוד, אתם יכולים להתרכז אחר ורק בלימודים ולהוציא מאיות גם אם הקורס קשה, המרצה נורא והרכז זוועתי.
הכנתי דיאגרמה של עד כמה לדעתי משפיע כל גורם באופן יחסי של הציון (אצל כל אדם זה ישתנה כמובן אבל זה יתן לכם מושג לגבי מה עומד לפניכם):
מה יותר קל ניהול או מדעי המחשב?
כמובן שלכל אחד יש אוריינטציה וזיקה מסוימת לתחום אחד יותר מאשר השני, אבל ישנם הבדלים מהותיים בקשיים שכל תחום מציע בין אם בסגנון החומר, הממנ”ים או השאלות בבחינות.
במדעי המחשב – הקושי הוא בהבנה, צריך להבין חומר מסובך ובד”כ לדעת לפתור תרגילים חישוביים\תכנותיים. אין פה אפשרות לזייף או לחרטט (למעט אולי קורס אחד). או שאתם מבינים את החומר או שלא. הבחינה עלולה לקחת הרבה זמן כי טעיתם בחישוב או כי אתם לא לגמרי סגורים על החומר ועל מהי הדרך הנכונה לפתור את התרגיל. לפעמים כשיש בחינה אמריקאית שמים 4 מתוך 5 אופציות שהן טעויות חישוב נפוצות רק כדי להכשיל.
בניהול – מאחר והחומר עצמו יחסית “קל” יותר (פחות מסובך), הדרך לאתגר את הסטודנט באה בצורות של להעמיס כמויות גדולות של חומר (שלפעמים צריך לזכור בע”פ), יצירת שאלות בניסוחים מבלבלים בצורה שהייתה מביישת את יודה ממלחמת הכוכבים ( ) ובודק שבוחר בצורה כמעט רנדומלית עד כמה התשובה שלכם מדויקת מדי או לא מדויקת מספיק. הבנת הנקרא פה מאוד חשובה אבל מאחר והרבה דברים נתונים לפרשנות צריך לקוות שהבנתם למה התכוון מחבר השאלה.
נכתב על ידי אלי אברמוביץ