מאת: שירלי קדוש
בשנת 1949 נערך ניסוי שעסק בהשפעת הכוח על גוף האדם, שבחן למעשה את הסבילות האנושית לכוחות הכבידה בזמן האצה מהירה וזאת כאשר אדם נמצא בתוך טיל.
בניסוי השתתף טייס שהפך למהנדס פיתוח נודע בחיל האוויר האמריקני שכנראה רובכם מכירים בלי לדעת מכך – אדוארד אלואיסוס מרפי ג’וניור.
לטובת הניסוי, מרפי התבקש לפתח כלים לניטור ותכנון מערכות מילוט וחירום עבור חיל האוויר האמריקאי, שעם הזמן התבררו כנראה כהכי מדויקות בעולם. אחד הדברים שפיתח היה בין השאר מערכת של 16 חיישנים שנועדה להתחבר לרצועות וחגורות כיסא טייס הניסוי, ולספק מידע על מצבו בכל שלבי הבדיקה. ההמצאה של מרפי נועדה במקור לצנטריפוגות למיניהן וכשפנה אליו ד״ר ג׳ון פול סטאפ שניהל את הניסוי, מרפי שמח להתאים אותה גם למזחלת הרקטית.
בבוקר יום הניסוי הראשון עלה סטאפ למזחלה וכפתור ההפעלה נלחץ. לאחר הטסט הראשון מרפי ושאר חברי הניסוי ניגשו לבדוק את ממצאי הבדיקה ולאמת כי כל המדדים עומדים על אפס. מרפי החל לבדוק את כלל המכשור וגילה כי כבלי החיישנים שחוברו, חוברו הפוך. זמן קצר לאחר מכן הבין שאחד מעוזריו, טכנאי, הוא שאשם במחדל! מרפי רתח עליו ואמר: ״אם יש יותר מדרך אחת לעשות את העבודה, ואחת מהן תסתיים באסון, זו תהיה הדרך בה הוא (הטכנאי) יבחר״. כך למעשה נוצר הבסיס למה שאנחנו מכירים כיום כ״חוק מרפי״ וזאת למרות שלא מעט דמויות חשובות בהיסטוריה טבעו חוקים שכאלה במהלך השנים.
״החוק״ שהתחיל כמעין שחרור קיטור או אפילו בדיחה פרטית בין עורכי הניסוי, יצא באופן פומבי ואף רשמי במסיבת עיתונאים שכינס סטאפ לאחר הצלחת הניסוי. באותו אירוע אמר סטאפ כי הצלחת הניסוי באה בזכות אמונה איתנה בחוק מרפי ובדרכים הרבות לעקוף אותו. יצרני אווירונאוטיקה ששמעו את הנאום התלהבו מהמונח שאומר שכל מה שיכול להשתבש אכן ישתבש והם החליטו להפיץ אותו בעלונים מטעמם כחודשים ספורים לאחר מכן עד, שמגזינים למיניהם ציטטו גם הם את החוק ולבסוף הוא נכנס למילון וובסטר כערך רשמי בשנת 1958.
למעשה, ניתן לומר כי חוק מרפי הוא מונח שבא להצביע על תפיסה כמעט פילוסופית של העולם ולא על תופעה שהמדע המדויק יכול להוכיח או להפריך.